פסיקת בתי הדין ביחס ליכולתם של מעבידים לעיין בהודעות דואר אלקטרוני של עובדיהם (טרם פסיקת בית הדין הארצי)

מאת יאיר מינטוס, עו"ד

הערה: מאמר זה מתייחס לפסיקות הסותרות בעניין הנדון, טרם פסיקת בית הדין הארצי בעניין איסקוב.

בית הדין האזורי לעבודה פרסם ביום 15.7.07 החלטה תקדימית בע"ב 10121/06 איסקוב ענבר נ' הממונה על חוק עבודת נשים ביחס לאפשרות מעביד לעיין בהודעות דואר אלקטרוני של עובדיו. פסק הדין גורס, כי על מנת להקנות למעביד יכולת לעיין בהודעות דואר אלקטרוני יש להבהיר לעובדים (למשל, באמצעות הודעה לעובדים, באמצעות החתמת העובדים על ספר נהלי החברה ו/או על ידי הוראה בהסכם העבודה) על אפשרות זו. אף לאחר ההבהרה, האפשרות לעיין בהודעות דואר אלקטרוני תלויה בנסיבותיו של כל מקרה. בית הדין קובע בהחלטתו, בין היתר, כי:

 "מכל האמור לעיל נראה לנו כי הכלל המתאים במסגרת יחסי עבודה – אלא אם הוסכם אחרת בין הצדדים – הוא כי העובד רשאי לבצע שימוש פרטי בהיקף סביר בתא הדואר האלקטרוני שהועמד לרשותו, וכן זכאי – ככלל – לפרטיות בכל הנוגע לתכתובות אלו. מאידך למעסיק זכות משלו לפקח על השימוש שנעשה בדואר האלקטרוני לצרכים פרטיים, על ידי בדיקת היקף השימוש ללא כניסה לתוכנן של ההודעות (בדומה להוצאת פלט שיחות טלפון).

 באשר לעיון בתוכן התכתובות – כלל היסוד הוא כי אין לאפשרו נוכח הפגיעה בזכות הפרטיות של העובד; עם זאת כיוון שהזכות לפרטיות, ככל זכות יסוד אחרת, אינה מוחלטת אלא יחסית, יש לאזנה מול האינטרסים של המעסיק, ולאפשר את העיון ככל שלמעסיק אינטרס ספציפי משמעותי המצדיק זאת לפי שלושת מבחני המידתיות, ובתלות בנסיבותיו הספציפיות של המקרה."

 נציין, כי ביחס לאפשרות ציתות סימולטני ("און ליין") להודעות דואר אלקטרוני (להבדיל מעיון בהודעות שנאגרו בשרת החברה), נקבע בפסק הדין כי מדובר בהאזנת סתר אסורה. עוד נציין כי פסק הדין ניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה, ואינו מהווה הלכה מחייבת, אולם הינו מפורט ומקיף וסבורנו כי לא ניתן להתעלם מקיומו.

 לעיון בהחלטה בעניין איסקוב

 ביום 9.4.2008 ניתנה החלטה נוספת בנושא הנדון על ידי בית הדין האזורי לעבודה בנצרת בעב' 1158/06 אפיקי מים נ' רני פישר הסותרת, למעשה, את ההחלטה שניתנה בתיק איסקוב דלעיל, והקובעת כי נדרשת הסכמתו המפורשת של העובד בכדי לאפשר למעביד לעיין ולנטר הודעות דואר אלקטרוני של העובד, אפילו אם נשמרו במאגר מידע משותף שאינו בבעלותו הקניינית של העובד.

 כבוד השופט ארמון קבע כי עצם העובדה שהעובד ידע שהתכתובת שלו נשמרת בשרת שבבעלות המעביד ואשר למעביד גישה אליו, אינה יכולה להספיק כדי ללמד שהעובד הסכים, מכללא, לכך שהמעביד יהיה רשאי לעיין באותה תכתובת.

עוד נציין, כי על ההחלטה שניתנה בתיק איסקוב ניתנה רשות ערעור בבית הדין הארצי לעבודה, וכי הערעור עדיין תלוי ועומד.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.